דייני נ' החברה לפיתוח קיסריה אדמונד בנימין דה רוטשילד בע"מ ואח'

פסק דין

בשנת 2007 ביקרה התובעת באתר פסיפס "הציפורים" בקיסריה. בשלב מסויים הניחה ידיה על עמוד נמוך שעליו היה מונח לוח אבן. מייד נפל לוח האבן על רגלה וגרם לה נזק גוף.

נתבעת 1 מחזיקה ומתחזקת את האתר ואת הבניה באתר ביצעה הנתבעת 2 בשנת 2004 .

הנתבעות טוענות כי התובעת התרשלה וגרמה לנזקה ולחלופין טוענות כל אחת לאחריותה של רעותה. נתבעת1 טוענת כי הנתבעת 2 היא שבנתה את האתר, לרבות העמוד נשוא התביעה, ולה אסור היה מכוח חוק העתיקות לבצע כל עבודות בנייה. הנתבעת 2 מודה כי בנתה את האתר והעמוד בפרט, אך טוענת שהיה זה בשנת 2004 ואין לדעת כיצד תחזקה הנתבעת1 את המקום מיני אז.

שמעתי את הצדדים ועיינתי בתמונות ובמסמכים רפואיים. מדובר בעמוד בטון המחזיק לוח אבן כבד. ברי כי חיבור הלוח אמור להיות חזק ויציב ואינו אמור לקרוס בשל הנחת ידיה של נערה צעירה. על כן חל בנדון סעיף 41 לפקודת הנזיקין שכן הדבר מדבר בעד עצמו. מכאן שעל הנתבעות להראות שלא רשלנותם גרמה לנזק.

לא התרשמתי כי הנחת ידיה של התובעת על הלוח מהווה רשלנות מצידה. מדובר בהנחת משקל מועט וסביר על לוח אבן המונח על עמוד הנראה יציב וחזק, כך שמדובר בפעולה סבירה שאינה מהווה רשלנות. על כן אינני מוצא כל אשם תורם בהתנהגות התובעת.

ביחס לאחריות הנתבעים ראיתי לחייבם ביחד ולחוד. לא הוצג בפני הסכם כלשהו הכולל שיפוי בין הגופים, כך שהאחריות תקבע עפ"י מבחני הרשלנות. הנתבעת 2 בנתה את העמוד. התאונה התרחשה 3 שנים בלבד לאחר הבניה כך שלא היתה כל סיבה שהעמוד יקרוס. מכאן שהיא התרשלה בבנייתו. אציין כי לא הוצגו בפני כל נתונים מהם יכולתי להסיק כי העמוד נמסר לנתבעת 1 במצב תקין וראוי, כך שהמסקנה שהוא נבנה ברשלנות מתחייבת.

נתבעת 1 אחראית לנזק מכוח היותה מחזיקת המקום וכמי שאחראית לשלומם של באי המקום. הנתבעת 1 לא הוכיחה כי ביצעה עבודות תחזוק במקום, לרבות בעמוד הרלוונטי, וכי לא הייתה בהתנהגותה משום רשלנות. נראה כי מדובר היה בעמוד לא יציב אשר בעבודת פיקוח ותחזוק סבירה וראויה ניתן היה לגלות את הפגם ולתקנו טרם התאונה.

על כן שתי הנתבעות נושאות באחריות לתאונה , ביחד ולחוד.

התובעת נפגעה בצורה לא קלה ונגרם לה חתך עמוק וארוך שחייב תפירה. עיינתי בתמונות החתך בסמוך לתאונה ואכן התמונות משקפות סבל וכאב לא מועטים. עיינתי ברגלה של התובעת בעת הדיון (כ-5 שנים לאחר התאונה) ועדיין קיימת עדות לחתך בצורת צלקת כהה, הגם שהתובעת ויתרה על טענה לנכות פלסטית.

לתובעת לא נגרמו הפסדי שכר שכן הייתה חיילת. כמו כן לא נגרמו הוצאות חריגות. הפיצוי אמור לשקף כאב וסבל בלבד ואני מעריכו בסכום שך 8,000 ₪ אותו ישלמו הנתבעות ביחד ולחוד בתוך 30 יום בצירוף 1,500 ₪ הוצאות.

זכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים בדואר רשום + אישור מסירה.

ניתן היום, כ"ז תמוז תשע"ב, 17 יולי 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: